החלטה בתיק ע"ע 44033-05-12

1.         זוהי בקשת המבקש (להלן- המערער), למחוק על הסף את הערעור שכנגד שהוגש על ידי המשיב בערעור (אשר ייקרא להלן- המכון), בקשר עם פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב יפו (תע"א 10011-07, השופטת אורנית אגסי) מיום 15.4.12.

            הרקע לבקשה

2.         המערער הינו מאמן ג'ודו והמכון הינו מכון לחינוך גופני וספורט, אשר מפעיל בין היתר מרכז לטיפוח מחוננים בספורט הג'ודו בישראל (להלן- הפנימייה).

המערער הועסק על ידי המכון כמאמן ג'ודו בפנימייה החל מיום 21.8.94 ועד 1.9.05, מועד בו פוטר מהעבודה.

            בשנת 2000, בנוסף להעסקתו כמאמן בפנימייה, הועסק המערער על ידי איגוד הג'ודו כמאמן נבחרת ישראל בג'ודו. בשנת 2004 סיים המערער את תפקידו כמאמן הנבחרת בשל מחלוקות בינו לבין ראשי האיגוד והמשיך לעבוד בפנימייה, עד לפיטוריו בשנת 2005.  

3.         המערער הגיש לבית הדין האזורי בתל אביב תביעה כנגד המכון, איגוד הג'ודו ובעלי תפקידים שונים בו לתשלום: פיצוים בגין פיטורים שלא כדין, גרם הפרת חוזה, עוגמת נפש, הפרשי פיצויי פיטורים, פדיון ימי מחלה והפרשי שכר עבודה. לטענתו, בין היתר, ההחלטה לפטרו נבעה משיקולים זרים ולא עניינים ויו"ר ומנכ"ל האיגוד התנכלו לו בשל תלונותיו על התנהלות בלתי תקינה של איגוד הג'ודו.

            בית הדין האזורי קיבל באופן חלקי את תביעת המשיב כנגד המכון, אך  דחה את כלל טענותיו ביחס לאיגוד הג'ודו ונציגיו. בית הדין קבע כי המערער זכאי מהמכון פיצוי בשל הפגמים שנפלו בפיטוריו - בגין אי עריכת שימוע כדין ואי קיום חובת היוועצות עם ועד העובדים, בסך של 45,000 ש"ח, סכום השווה לכחמש משכורות חודשיות. בנוסף קבע בית הדין כי בנסיבות פיטוריו של המערער ודרך התנהלות המכון, באשר לאי קיום חובת השימוע ולמועד בו הודע למערער על פיטוריו, המערער היה זכאי לפיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 120% ובסך כולל של 118,543 ש"ח. יחד עם זאת, קבע בית הדין כי ככל שהסכום האמור לא שולם למערער או לא צבור לזכותו בקרן מבטחים כפיצוי פיטורים, יהיה על המכון להשלים למערער את סכום הפיצויים לשיעור הנפסק.

            בעניין תנאי העסקתו קבע בית הדין כי המערער לא הוכיח טענותיו לחלות התקשי"ר וההסכמים החלים על עובדי הוראה על עניינו ולכן דין תביעותיו לגמול פיקוח, פדיון דמי מחלה וזכויות הקיימות לעובדי הוראה- להידחות. יחד עם זאת ולמרות הקביעה כי המערער אינו זכאי לזכויות כעובד הוראה, התחשב בית הדין במעמדו של המערער כמורה בפנימייה הדומה במהותה למוסד חינוכי וקבע כי יש לפצות את המערער על אופן פיטוריו ללא הודעה מוקדמת, כפי שניתנת למורה מן המניין, בתשלום חודשי הסתגלות בגובה של כחמש משכורות חודשיות, בסך כולל של 45,000.

התביעה בעילה של גרם הפרת חוזה, בעילה של פיצויי בגין פיטורים שלא כדין, בעילה של היות המערער "חושף שחיתויות", והתביעה להשבת שכר שהופחת, לגמול פיקוח ופדיון ימי מחלה - נדחו.

4.         ביום 23/4/12 הומצא פסק הדין לצדדים, וביום 22/5/12 הגיש המערער ערעור על פסק הדין, אשר סב על שתי סוגיות:

האחת- אי קביעה פוזיטיבית של סכום הפרשי פיצויי פיטורים המגיעים למערער, ואי פסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

השניה - התעלמות מתחולת התקשי"ר על יחסי הצדדים בהתאם לחוזה עבודתו של המערער, וכפעל יוצא מכך, אי פסיקת פדיון ימי מחלה.

5.         לטענת המכון שלא הוכחשה, כתב הערעור הומצא למכון ביום 6/6/12 וביום 14.6.12 הגיש המכון ערעור שכנגד המכוון כנגד קביעת בית הדין בעניין זכאות המערער לתשלום חודשי ההסתגלות. 

            הבקשה וטענות הצדדים

6.         לטענת המערער בבקשתו שבנדון, הסוגיה שהעלה המכון בערעור שכנגד שונה מנושאי הערעור העיקרי, ולכן לא ניתן להעלותה בדרך של ערעור שכנגד.

לטענתו, בעוד שהערעור עוסק בזכות המערער להפרשי פיצויי פיטורים ופדיון ימי מחלה מכוח חוזה העבודה שבין הצדדים, הרי שהערעור שכנגד עוסק בפיצוי בשל אופן פיטוריו ללא הודעה מוקדמת.

לטענת המערער, אין כל קשר בין זכאותו לפיצוי בגין מועד פיטוריו שלא כדין לבין שאלת זכאותו להפרשי פיצויי פיטורים ופדיון ימי מחלה.

לטענתו, השאלה היחידה בעניין פיצויי הפיטורים, המועלית בערעור, היא הטענה שבית הדין לא קבע קביעה אופרטיבית בדבר שיעור הפרש פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי, ולטענתו, אין כל קשר בין שיעור הכספים הצבורים בקרן הפנסיה או התגמולים ובין דמי ההסתגלות, הנגזרים מקביעות בית הדין האזורי בעניין תנאי עובדי הוראה, אותן לא תקף המערער בערעור.

עוד נטען כי הערעור לעניין פדיון ימי מחלה נבע כל כולו מהוראות חוזה העבודה, אשר קבע כי הוראות התקשי"ר יחולו על העסקתו.